אדם שמנהל מזה למעלה משני עשורים את מה שהוא מכנה "מאבק חייו" הגיש תביעה על סך של יותר מארבעה מיליון ש"ח, בטענה שכספים שהעביר בעבר לחשבון בנק סודי בשוויץ מעולם לא הגיעו ליעדם. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה, וחייב את התובעים בהוצאות של 250,000 ש"ח. פסק הדין ממחיש עד כמה קשה להוכיח תביעה על העברה בנקאית שבוצעה לפני שנים רבות, כשאין בידי התובע ולו מסמך בנקאי אחד שקושר אותו לחשבון.
הרקע: סכסוך שותפים ותביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט
התובעים טענו שבשתי העברות משנת 2000 ו-2001 הועבר סך של 420,000 דולר לחשבון בנק בשוויץ שבשליטת הנתבע, כספים שלטענתם מעולם לא הועברו הלאה לשותפיו לשעבר של התובע. לפי הטענה, הנתבע התעשר שלא כדין והחזיק בכסף שלא הגיע לו. הבסיס המשפטי היה חוק עשיית עושר ולא במשפט, ולחלופין עוולת הרשלנות.
כשל בייחוס הכספים לחשבון הבנק
הכשל המרכזי היה ראייתי. כדי לזכות בהשבה, היה על התובעים להוכיח קודם כל שהם עצמם הבעלים של החשבון שממנו יצא הכסף ("חשבון ריג'נט") – ובכך הם לא עמדו. התובע הודה בחקירתו, שוב ושוב, שאין בידיו ולו מסמך אחד הקושר אותו לחשבון.
- בעלות בחשבון המעביר לא הוכחה: התובע הסביר שמדובר ב"חשבון סודי" לכספים לא מדווחים, ושסירב להציג דפי חשבון כדי לא להפליל את עצמו – אך בכך גם לא הרים את נטל ההוכחה.
- ההעברות עצמן לא הוכחו: כבר בהליכים קודמים נמצא פער בין מספר החשבון שהתובע טען לו לבין מספר החשבון שזוכה בפועל, ופער זה נותר ללא מענה גם כאן.
- עדות בעל דין יחידה: התובע אינו בנקאי, וטענותיו על נהלי הבנקאות בשוויץ נחשבו "עדות סברה" שאינה קבילה – נדרש היה עד מומחה.
- מסמכים לא קבילים: מסמכי ההעברה נערכו כביכול בבנק זר ולא הוגשו כ"תעודת חוץ" כנדרש בפקודת הראיות, כך שלא ניתן היה להעניק להם משקל.
- מקור הכספים בתרמית מס: בית המשפט ציין שהכספים נבעו מפעולות שנועדו להעלים הכנסות מרשויות המס, מכוח הכלל ש"מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".
חשבון בנק סודי בשוויץ – נטל הוכחה כבד במיוחד
כשאדם מנהל במכוון מערכת ספרים כפולה ומחזיק חשבון בנק סודי בשוויץ, הוא נוטל על עצמו סיכון ראייתי ברור: אם תתגלע מחלוקת, יקשה עליו להוכיח את גרסתו. בית המשפט קבע שחלוף הזמן והשיהוי הקיצוני יצרו נזק ראייתי כבד לנתבע, שכלל לא ידע על הטענות נגדו עד שנים מאוחר יותר.
הפטור מהשבה בגין עשיית עושר ולא במשפט
גם אם התובעים היו מוכיחים את יסודות עשיית עושר ולא במשפט, בית המשפט העריך שהשבה הייתה נחשבת בלתי צודקת לפי סעיף 2 לחוק. גרסת הנתבע, שלא נסתרה, הייתה שקיבל הרשאה לפעול ב"חשבון סליקה" של אביו המנוח שעסק בחלפנות, ושהכספים לא נותרו בידיו אלא לתקופה קצרה בלבד.
מבחינתנו, פסק הדין הזה הוא תזכורת חדה: תחושת צדק אישית וסיפור "הגיוני" אינם תחליף לראיות. תביעה על העברה בנקאית, ובפרט כזו הנשענת על חשבון בנק סודי בשוויץ ועל אירועים בני עשרים שנה, מחייבת תיעוד קביל, שמירה קפדנית של מסמכים בזמן אמת, ולעיתים חוות דעת מומחה. מי שבוחר לנהל את ענייניו הכספיים באפלה, עלול לגלות שהאפלה פועלת דווקא נגדו כשמגיע יום הדין.
לקריאת פסק הדין, ת"א 51172-11-22 בן דוד ואח' נ' נווה – לחצו כאן