בעקרון, כל אדם/תאגיד שנתבע זכאי להתגונן מפני התביעה, ואולם, יש מספר סוגי הליכים בהם לא מוקנית לנתבע רשות להתגונן, אלא הוא צריך לבקש ולקבל היתר להתגונן.
כך המצב בהליך שמתחיל בהגשת שיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, כאשר הנתבע (החייב) מבקש להתגונן ולטעון טענות כנגד חבותו או כנגד השיק.
בקשת רשות להתגונן
במקרה זה, אותו אדם צריך להגיש בקשת רשות להתגונן. הבקשה מועברת מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט המוסמך, אשר יידון בבקשה, וזאת בהתאם לתקנה 20 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
בית המשפט הנכבד מוסמך להעניק רשות להתגונן על יסוד הבקשה ולאחר הליך חקירה קצרצר ואף בית המשפט מוסמך להעניק רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ללא חקירת המצהיר.
התנאים למתן רשות להתגונן
בעקרון, רשות להתגונן הינה מאבני היסוד של שיטת המשפט הישראלי, בבחינת 'הזכות להישמע'. הזכות של כל בעל דין שלא יינתן נגדו פסק דין במעמד צד אחד, רק על פי טענות של צד אחד.
העדר זכות מקנית להתגוננות, בחלק מן המקרים, מהווה איזון שמבצע המחוקק בין הזכות, במקרה הזה, של אוחז בשטר (שיק לדוגמה) להיפרע ממנו לבין הזכות של הצד השני להתגונן.
על כן, הפסיקה קובעת כי ככל שתוגש בקשת רשות להתגונן, הנטייה תהא להעניק רשות להתגונן. הפסיקה קובעת כי די שהנתבע ימחיש 'קצה חוט' של הגנה, כדי שתינתן לו הרשות להתגונן. כי די בכך שטענות הנתבע מעלות הגנה אפשרית, אפילו דחוקה, כדי להעניק רשות להתגונן, כאשר בשלב זה, לא נכנסים לשיקולי מהימנות ומניחים, לצורך הכרעה בסוגיית הרשות להתגונן, שכל טענות הנתבע – אמת הן.
אם כן ותחת הנחה זו, הרי הבחינה כי אם כל טענות הנתבע אמת הן, האם די בהן כדי להדוף את התובענה, ורק אם אין כל סיכוי להצלחת הנתבע וברור שמדובר בהגנת 'בדים', תישלל מן הנתבע הזכות להתגונן.
הפקדת ערובה לצורך רשות להתגונן
יחד עם זאת, לבית המשפט סמכות לקבוע, במקרים המתאימים, כי הרשות להתגונן תהיה מותנית בהפקדת ערובה לקופת בית המשפט. סמכות זו נועדה למקרים בהם ההגנה קלושה או לא בהירה, שאז נעשה עם הנתבע חסד במתן הרשות להתגונן.
במסגרת בקשת הרשות להתגונן, הנתבע צריך לפרט את ההגנה שלו. הפסיקה קובעת כי הנתבע צריך לפרט כדבעי את העובדות עליהן הוא מסתמך ואין די בהעלאת טענות כלליות ולקוניות בלבד.
יוצא אפוא, שככל ובית המשפט סבור שסיכויי ההגנה אפסיים, יכול בית המשפט להתנות את קבלת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה.
במקרה זה, בקשת הרשות להתגונן הייתה לקונית, כללית וחסרה מאוד. במסגרת החקירה השלים הנתבע חלק מהעובדות החסרות והסביר את קו ההגנה שלו. הנתבעים היו מושך השיק (חברה בע"מ) ובעל המניות של החברה, בטענה הוא חתם על ערבות שטרית בגב השיקים. מושך השיק העלה טענות הגנה שונות ובעל המניות טען כי חתימת ערבותו בגב השיקים זוייפה.
בית המשפט התרשם כי הנתבעים העלו טענת הגנה אפשרית, שלו יוכחו בהמשך, יהיה די בהם כדי להדוף את התובענה.
על כן, בית המשפט העניק לנתבע רשות להתגונן לרוב טענות ההגנה ללא צורך בהפקדת ערובה.
ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופט יואב פרידמן.
להחלטה המלאה, לחצו כאן – ת"ט 22205-08-23 פנינסולה בע"מ נ' עואד