בפסק דין שניתן ביום 12.2.2026, דן בית המשפט העליון (כב' הש' דוד מינץ) בסוגיה המשלבת סכסוך גירושין, שליטה בחברה עסקית וזכויות חתימה בבנק. ההחלטה מחדדת את הכלל לפיו "ניקיון כפיים" הוא תנאי סף בלעדיו אין בבקשות לסעדים זמניים. זאת אומרת, שמי שפונה לבית המשפט בהעדר ניקיון כפיים, ייתקל בקושי לקבל סעד מן היושר, דוגמת סעד זמני, גם אם טענותיו המשפטיות מוצקות.
גירושין, פילאטיס וחשבון משותף
במרכז הפרשה עומדת חברת "פיט פילאטיס", שהייתה בבעלות משותפת של בני זוג. השניים התגרשו ונקלעו לסכסוך כלכלי חריף. בני הזוג והחברה חתמו על הסכם עם צד שלישי, המבקשת , מפעילת סניפי סטודיו לפילאטיס לצורך שיתוף פעולה עם החברה, ובתוך כך זכאית לרווחים בשיעור של שליש מהמיזם שמבוצע עימה. הוסכם שהמיזם יופעל כיחידת רווח עצמאית ולשם כך אף נפתח חשבון ייעודי ונפרד מחשבון החברה.
במסגרת הסכסוך בין בני הזוג ולאור מחלוקות שהקשו על המשך ניהולה התקין של החברה, מינו הצדדים בורר ו"פוסק". תפקיד הפוסק היה להכריע בכל מחלוקת הנוגעת לפעילות שוטפת של החברה. הפוסק פסק כי כספים רבים (כ-1.1 מיליון ש"ח) שהועברו על ידי אחד הצדדים לחשבון הייעודי של החברה שלא כדין במקום לחשבון הראשי והורה להעבירם לחשבון הראשי של החברה. המבקשת סירבה לחתום על המסמכים הנדרשים לביצוע העברה ולכן הבורר הורה על עקיפת זכות החתימה שלה תוך ביצוע החלטתו.
צו מניעה כנגד החלטת בורר
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. המבקשת לא השלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ואולם בקשת רשות הערעור נדחתה ובית המשפט העליון אישר את החלטת המחוזי. כב' השופט מינץ קבע כי המקרה מדגים את חשיבותו המכרעת של עקרון תום הלב. ידוע כי שני השיקולים המרכזיים, האם להיעתר לבקשה לסעד זמני, הן סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כאשר בין שני השיקולים מתקיימת "מקבילית הכוחות" הידועה, אולם ישנו שיקול נוסף, עצמאי וחשוב, שיקול "על" שעליו לא ניתן לפסוח.
תום הלב וסעד מן היושר
במקרה זה, כב' השופט מינץ לא שלל את סיכויי התובענה, שכן קבע שאף אם אכן יש ממש בטענותיה לפיהם זכויותיה נפגעו מהחלטות בורר שהיא אינה צד להן, יש לדחות הבקשה בהעדר תום לב, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהסתרת עובדות מהותיות ושיהוי בהגשת הבקשה, שיש בהן כדי לחזק את טענת בן הזוג לפיה המבקשת מנסה להתערב סכסוך הגירושין ולסייע לאישה בדרך עקיפה באמצעות נקיטת הליך זה.
בית המשפט העליון שב ומדגיש: בעת החלטה בסוגיית סעדים זמניים, שיקול תום הלב איננו משני. הוא מהווה תנאי מהותי ועצמאי למתן הסעד הזמני, גם אם למבקש יש "קייס" מצוין וסיכויים גבוהים לזכות בתביעה העיקרית – אם ידיו אינן נקיות, אם הסתיר עובדות או אם פעל בשיהוי, דלתות בית המשפט עשויות להינעל בפניו בשלב הסעד הזמני.