בפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין, דחה בית המשפט העליון בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על רכיב הפיצוי לנפגעי עבירה, שהוגשה כ-12 שנים לאחר מתן גזר הדין. פסק הדין ממחיש את התנאים המחמירים להגשת ערעורים לאחר המועד הקבוע בדין, בדגש על שינויים משפטיים והלכתיים.
פיצוי לנפגע עבירה
המבקש הורשע בעבירות חמורות שכללו, בין היתר, רצח בכוונה תחילה, רצח תוך ביצוע שוד, הצתה, השמדת ראיה ושהייה בלתי חוקית בישראל. במסגרת הסדר טיעון נגזרו עליו עונש מאסר עולם, חמש שנות מאסר בפועל בחופף וכן חיוב בתשלום פיצוי בסך כולל של 1,032,000 ש"ח לנפגעי העבירה (258,000 ש"ח לכל אחד). כ-12 שנים לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין וגובה הפיצוי שנקבע לחובתו. גזר הדין ניתן בשנת 2013.
שינוי מצב משפטי
המבקש הסתמך על הלכת טווק, שנקבעה בשנת 2016, שלטענתו יצרה תקרה לפיצוי המירבי שניתן לפסוק לפי סעיף 77 לחוק העונשין, ללא קשר למספר נפגעי העבירה, ולכן, טען שיש להפחית את גובה הפיצוי שנקבע בעניינו. עוד טען כי השיהוי בהגשת הבקשה נובע מנסיבות אישיות קשות, בהן אי-ייצוג משפטי ומצב נפשי ירוד. המבקש ביקש, בשנת 2025, כ-12 שנים לאחר מתן גזר הדין בעניינו, להאריך את המועד להגשת ערעור על גזר הדין שניתן כנגדו בהסתמך על אותה הלכה משנת 2016.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה להאריך את המועד להגיש ערעור על גזר הדין וקבע כי על מנת להאריך מועד להגשת ערעור בשל שינוי הלכתי, יש לעמוד בתנאים מצטברים:
- פסק הדין שעליו מבקשים לערער ניתן בסמוך למועד בו נקבעה ההלכה החדשה.
- הבקשה להארכה מוגשת בסמוך לאחר שנקבעה ההלכה החדשה.
- להלכה החדשה יש רלוונטיות ממשית להליך הערעורי.
בית המשפט ציין כי אף אם הלכת טווק הייתה רלוונטית, התנאים לעיל לא מתקיימים, שכן פסק הדין המקורי הפך לחלוט יותר משלוש שנים לפני שנקבעה הלכת טווק, והבקשה עצמה הוגשה כתשע שנים לאחר ההלכה.כמו כן, נקבע כי נסיבות אישיות וקושי כלכלי או נפשי, הגם שמעוררים אמפתיה, אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור לאחר שיהוי כה משמעותי. בית המשפט הדגיש כי קבלת בקשות מסוג זה עלולה לפגוע קשות ביציבות המשפטית ובעיקרון סופיות הדיון, עקרונות חיוניים לפעילות תקינה של מערכת המשפט.
הגשת ערעור
פסק הדין מבהיר את החשיבות הרבה שהמערכת המשפטית מייחסת לעיקרון סופיות הדיון, ומגביל באופן משמעותי את האפשרות לפתוח מחדש הליכים חלוטים בעקבות שינויים משפטיים או הלכתיים. בנוסף, בית המשפט מחזק את ההבחנה בין פרשנות משפטית חדשה לבין חקיקה חדשה, ומדגיש את הצורך בשמירה על יציבות וודאות משפטית, במיוחד בפסיקות הכוללות רכיבי פיצוי לטובת נפגעי עבירה.
נדגיש כי ההבחנה המצוינת בפסק הדין לא עוסקת בפסקי דין שניתנו במעמד צד אחד, אלא בפסק דין שניתן כדין ולאחר התדיינות משפטית.
ההחלטה מדגישה כי על בעלי דין לפעול במהירות ובערנות למימוש זכויותיהם המשפטיות. שיהוי ארוך במיוחד, ללא הצדקה משמעותית, עשוי למנוע את האפשרות להארכת מועדי הערעור, אף במקרים בהם הפסיקה השתנתה באופן מהותי ופסק הדין עליו רוצים להשיג לכאורה שגוי. המקרה מהווה אזהרה ברורה לכלל המתדיינים לגבי חשיבות ההקפדה על מועדי ההליך המשפטי ועל עיקרון סופיות הדיון כמגן על יציבותה ואמינותה של המערכת המשפטית.
לקריאת ההחלטה, 56920-03-25 שורצה נ' מדינת ישראל – לחצו כאן.