תביעה שהתחילה כתובענה לסכום קצוב במסגרת ההוצאה לפועל, בגין מחלוקת על סך של 1,567 ש"ח. הסכום הנתבע עמד על סכום המחלוקת ובצירוף 600 ש"ח פיצוי בגין הפרת הסכם, דהיינו סך הכל 2,167 ש"ח.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התובענה, בין היתר בטענה של זיוף ההסכמים. לבסוף, הודתה כי התקשרה עם התובעת, אך טענה ששילמה לה סכום מסוים עבור השירות.

ניתנה הרשות להתגונן

בית המשפט העניק לה רשות להתגונן, בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה. הנתבעת אכן הפקידה את מלוא סכום התביעה, וניתנה לה הרשות להתגונן.
התיק התקדם לשמיעת הראיות בסדר דין מהיר, לאור סכומו.

התיק העיקרי הוא, כאמור, התביעה למתן סעד הצהרתי.

זימון עדים

הנתבעת הגישה מספר רב של בקשות לזימון עדים, על מנת שיעידו בפני בית המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה הראשונה וקבע כי על הנתבעת להבהיר מה הרלוונטיות של כל אחד מהעדים שמבוקש להעידם וכן תפרט את תמצית עדותם.
הנתבעת לא פעלה כך, והמשיכה להגיש בקשות לקוניות להעדת אותם עדים, ובקשות אלו נדחו.

לבסוף, הגישה הנתבעת בקשה לזימון אחת מהעדות, תוך ששציינה כי העדה הרלוונטית לקחה ממני את פרטי כרטיס האשראי. בית המשפט נעתר לבקשה לזימון העדה הספציפית, בכפוף להפקדת סך של 500 ש"ח על ידי הנתבעת, לצורך פסיקת שכר עד. הנתבעת לא הפקידה את הסכום בקופת בית המשפט, ולבסוף לא ניתן צו זימון להעיד את אותה עדה.

זימון עדים לאחר דיון ההוכחות

התיק התקדם ונוהל דיון הוכחות. כחודש לאחר מכן, הגישה הנתבעת שוב בקשות שונות – לתיקון פרוטוקול הדיון, להוצאת מסמכים מהתיק, לצירוף מסמכים וכן שוב בקשה לזימון שלושת העדים שביקשה לזמן עוד קודם.
בית המשפט דחה את הבקשות וציין כי שלב שמיעת הראיות הסתיים ואף הוגשו סיכומים מטעם התובעת, על כן נדרש טעם של ממש המצדיק כעת לחזור לשלב הראיות ולהעיד את אותם עדים, שלא פורט על ידי הנתבעת. כן, ציין בית המשפט שנעתר לבקש לזימון אחת מהעדות, אולם הנתבעת לא הפקידה את העירבון לצורך שכר העד בקופת בית המשפט – ולכן לא הוזמנה העדה.

הנתבעת המשיכה והגישה בקשות נוספות, כגון בקשה לביטול החלטות ועוד. בית המשפט דחה את הבקשה וציין ששלב הראיות הסתיים והבקשות נדחות. בהמשך, ניתן פסק דין המקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם את מלוא סכום התביעה ובצירוף הוצאות ושכר טרחה.

בקשת רשות ערעור

הנתבעת הגישה בקשות ערעור לבית המשפט המחוזי, על ההחלטות שדחו את זימון העדים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקביעה שלא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים כאשר כבר ניתן פסק דין. הנתבעת הגישה בקשה לעיון חוזר, שנדחתה אף היא.

בהמשך, הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. הפעם בקשות רשות הערעור הוגשה לבית המשפט העליון. גם הפעם, נדחתה בקשת רשות הערעור, כאשר בית המשפט העליון מפנה את הנתבעת להלכה פסוקה שלא ניתן להשיג על החלטות ביניים משעה שניתן פסק דין – אלא בדרך של השגה על פסק הדין עצמו, שכן פסק הדין 'בולע לתוכו' את כל החלטות הביניים בתיק, ועל כן, נדחתה בקשת רשות הערעור.

ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופט יחיאל כשר.

להחלטה המלאה, לחצו כאן – רע"א 5114/23 איילה כהן בטש נ' אסטרל תקשורת בע"מ