המערער חתם על שטר חוב "לבטחון" כדי להבטיח תשלום בסך כולל של 1,250,000 ₪ לטובת המשיב. שטר החוב ניתן להבטחת תשלום למשיב כספים, בגין עסקה שמהותה העברת מניות המשיב, בחברה שבבעלותו, לידי המערער. אשתו של המערער, המערערת, חתמה כערבה על שטר החוב דנן.

בקשה לביצוע שטר

לטענת המשיב, שולם לו רק סך של 280,000 ₪, ולכן הגיש את יתרת סכום שטר החוב, בסך של 970,000 ₪, לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. כאמור, שטר החוב נועד כדי להבטיח תשלום התמורה למשיב עבור העברת מניותיו לידי המערער. קרי, התשלום היה צריך להיות מועבר למשיב כנגד העברת מניותיו בחברה למערער.

רכישה עצמית של מניות

המשיב לא העביר את מניותיו לידי למערער, אלא העבירם לחברה עצמה, בדרך של "רכישה עצמית" של מניות החברה. לטענת המשיב, המערער הסכים להעביר את המניות לחברה עצמה במקום העברתם לידיו, וכראיה לכך המערער אף חתם על שטר העברת אותם מניות עליהם הסכימו לחברה עצמה, ולא לידיו.

שינוי בחיוב הנערב הביא להפקעת הערבות

המערערת טענה כי היות והמניות לא הועברו לידי בעלה, המערער, הרי שבוצע שינוי בחיוב הנערב ושלא על דעתה ושלא בהסכמתה, ולכן הערבות פקעה. מאידך, טען המשיב כי החיוב הנערב שונה בהסכמת הצדדים, ואין למערערת להלין על כך. המערערת הוסיפה וטענה כי לא הייתה מודעת לכך, וכי ערבותה על השטר מתבססת על האמור בשטר וכוונה לערוב לחיוב אך ורק כנגד העברת המניות לידי המערער עצמו, ומשכך, על פי סעיף 5 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, חל בחיוב שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב, ודין הערבות להתבטל.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי לא היה מגע ישיר בין המערערת לבין המשיב, וכל ידיעותיה של המערערת בנוגע לחיוב נשוא השטר היה אך ורק מדבריו של בעלה, המערער. לטענתה, המערער מעולם לא אמר לה שהחיוב הנערב השתנה וכי ישנו הסכם אחר, וכמובן שמעולם לא הסכימה לכך.

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את טענות המערערת, וקבע כי המערערת לא הייתה מודעת לשינוי בחיוב הנערב, כי השינוי אכן עולה עד כדי שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב, והפטיר את המערערת מערבותה.

לפסק הדין המלא, לחצו כאן – ע"א 43936-10-14 ישראלי נ' חיו ואח'