לפתחו של בית המשפט העליון הוגש ערעור ובו נידונה סוגייה של פסלות שופט, עקב אמירות של השופטת לגבי הסיכויים הליך שמתנהל לפניו.
מה היא פסלות שופט?
אדם מגיש תביעה בבית משפט כלשהו כנגד רעהו. התביעה נפתחת במזכירות ובהמשך מנותבת לשופט מתאים שיידון בתובענה. מלאכת הניתוב של התיק לשופט הספציפי מבוצעת על פי שלל קריטריונים ובסיוע המנ"ת (מחלקה לניתוב תיקים), אשר הוקמה בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (מחלקה לניתוב תיקים בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה), תשס"ב-2002.
סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו אם לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.".
המשך הסעיף קובע עוד תנאים בהם שופט לא יישב בדין, לדוגמה כאשר צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי בהליך הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת או כאשר יש לשופט עניין כספי/אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, ועוד.
צא ולמד, שופט יכול לפסול את עצמו מלשבת בדין בתיק מסוים מיוזמתו או לפי בקשה של כל אחד מבעלי הדין.
עילת הפסלות
התביעה עסקה בשאלה האם עקיצה של דבורה, במהלך נסיעה ברכב או תוך כדי ירידה או עליה לרכב, היא תאונת דרכים ומכוחה ניתן לתבוע את הפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
עורך הדין המייצג את חברת הביטוח הציע והודיע לפרוטוקול כי הוא מסכים שחברת הביטוח תודה ותכיר בנסיבות התאונה ובכיסוי הביטוחי ושהתיק ינוהל בדרך של הגשת סיכומים בכתב.
בית המשפט אמר, לפרוטוקול, שהוא חושב שדין התביעה להידחות בשלב זה והסביר מדוע. בהמשך, סייג במקצת את דבריו כשאמר שהדברים נאמרים בזהירות המתבקשת בשלב זה, תוך ניתוח המצב המשפטי בעניינים דומים.
במקרה זה, עילת הפסלות התבססה על אמירותיו של בית המשפט כי דין התובענה להידחות וכי דעתו, לטענת מבקש הפסלות, 'ננעלה' באשר לסיכויי התביעה עוד בטרם התקיימו כל הדיונים ובטרם נחקרו העדים והוגשו סיכומים.
הפרוצדורה היא כי בקשת פסלות תוגש לאותו שופט שמבקשים שיפסול את עצמו ועל כך ניתן להגיש ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסלות, בקביעה כי הדברים נאמרו בזהירות, תוך ניתוח סיכויי ההליך ופסקי דין דומים ובהתאם לשלב ההליך, תוך שבית המשפט פתוח לשמוע את המשך הראיות, כי דעתו לא 'ננעלה' וכראיה לכך נתן למבקש הפסלות הזדמנויות נוספות להציג ראיות נוספות אחרי דבריו לפרוטוקול, ומכאן הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
ערעור לבית המשפט העליון
בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא חזר על הפסיקה המנחה כי התבטאויות של שופט לגבי סיכויי ההליך תקים עילת פסלות רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם ברור כי דעת השופט ביחס לצדדים או ביחס להליך "ננעלה" באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט העליון אמנם ציין כי ניתן היה לנסח את דבריו של בית המשפט המחוזי ביתר זהירות, ובפרט המשפט "דין התביעה להידחות", אולם ציין כי בהמשך בית המשפט המחוזי סייג את הדברים ובעיקר ביקש לשקף את המציאות המשפטית בפני הצדדים.
שיהוי בהעלאת טענת הפסלות
בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי דין הערעור להידחות בשל העובדה שטענת הפסלות לא נטענה בהזדמנות הראשונה. על פי תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, יש לעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת. הפסיקה קבעה כי טענת פסלות אינה 'נשק סודי' שניתן לשלוף במועד עתידי, בהתאם לשביעות רצונו של בעל דין מאופן התקדמות ההליך.
כאן, טענת הפסלות נטענה לראשונה בחלוף חמישה חודשים ממועד הדיון בו נאמרו הדברים על ידי בית המשפט המחוזי, כאשר בתוך אותם חמישה חודשים המשיכו לנהל את ההליך והוגשו בקשות מטעם הצדדים וניתנו החלטות לגבי אופן ניהול ההליך, כמו גם סוגיית תיקון כתב תביעה שהתבקשה על ידי מבקש הפסלות.
מבקש הפסלות טען, בהקשר זה, כי השיהוי נגרם בעקבות מצב רפואי של עורך דינו, אולם הטענה לא התקבלה שעה שבתוך אותם חמישה חודשים כאמור נוהלו והוגשו מספר בקשות/תגובות מטעם כל צד לתיק ואף התקיים דיון נוסף, בנוכחות הצדדים ובטרם הוגשה בקשת הפסלות, כאשר סוגיית הפסלות אף לא הועלתה במועד הדיון הנוסף.
על כן, ערעור בסוגיית פסלות שופטת המחוזי נדחה על ידי בית המשפט העליון, הן לגופו והן לאור העובדה שטענת הפסלות לא עלתה בהזדמנות הראשונה.
ההחלטה ניתנה על ידי כב' המשנה לנשיאה השופט עוזי פוגלמן.