ביום 15.09.19 נכנס לתוקף חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018. החודש החדש, הלכה למעשה ובין היתר, החליף את פקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], כפי שהייתה קיימת.

המחוקק הביע את עמדתו הנחרצת ורצונו לשקם את החייב, כך קבע שלל הוראות המיטיבות עם החייבים, תוך הבעת עמדה ברורה שתכליתו של החוק היא שיקומו של החייב וקבע כי המונח 'פושט רגל' חלף מן העולם, כאשר חדלות פירעון אינה מהווה פגם מוסרי או עבירה – אלא כשל שוק.

ניהול הליכים קיימים לאור החוק החדש

החוק מורה לנו שפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] והדין הקודם ימשיכו לחול על הליכים שהתנהלו עובר לכניסתו לתוקף של החוק החדש, אולם הלכה פסוקה קובעת כי רוחו ומצוותו של המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוח בהוראות חוק חדלות פירעון, יהיו בעלי משמעות והדין הקודם יפורש לאור תכליתו של הדין החדש.

כך, אמנם הדין הקודם חל על הליכים שהתנהלו עובר לכניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, אולם פרשנותו של הדין הקודם תהא בהתאם לרוחו של הדין החדש.

איזון בין האינטרס לשקם את החייב לבין חובת תום הלב

בית המשפט נדרש להכריע בתיק בו החייב בחר התנהל בהליך פשיטת רגל באופן חסר תום הלב, כך שצבר פיגורים בתשלומים לקופת הכינוס, נמנע מלהמציא מסמכים שונים שנדרש למסור למנהל המיוחד, לרבות דוחות רווח והפסד לגבי עסקיו, אסמכתאות לגבי גורל כספים שהתקבלו ממכירת נכסיו ומסמכים לגבי אופן הסתבכותו הכלכלית.

לאלו מצטרפת העובדה שבמסגרת הסכם שנערך בין החייב לצד שלישי, במסגרתו מכר החייב לצד שלישי חלק מנכסיו, הוסכם כי ככל והחייב יחל בהליכי חדלות פירעון – אזי אותו צד שלישי מתחייב לשלם לחייב את כספי התמורה במזומן ובניגוד להחלטות שיפוטיות עתידיות והחלטות של רשמי הוצאה לפועל – תוך העלמת הכספים מנושי החייב.

בית המשפט המחוזי ביטל את הליך פשיטת הרגל לחייב. החייב לא השלים עם עובדה זו והגיש ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון קבע כי הליך של פשיטת רגל הוא מטבעו 'חסד המחוקק' ואין מקום להעניקו לחייב שנוהג בחוסר תום לב ולא עומד בחובותיו במסגרת ההליך, וכי אין לנצל לרעה הליך של פשיטת רגל ושעקרון תום הלב חולש על ההליך גם לאור חקיקתו של החוק החדש – בין היתר לאור סעיפים 183 ו-163(ג)(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.

נקבע כי, אמנם חוק חדלות פירעון נתן משקל משמעותי לשיקומו ש להחייב, אולם אין הדבר משמעות שניתן לנצל לרעה את ההליך בחוסר תום לב, וכי ניצול לרעה בחוסר תום לב על ידי חייב, גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, תשמוט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע לחייב המבקש להנות מחסדי ההליך ולקבל צו הפטר.

ביטול הליך חדלות פירעון

על פי התרשומותו של בית המשפט העליון, נקבע באופן נחרץ כי, בנסיבות, החייב פעל בחוסר תום לב תוך ניצול ההליך לרעה והסתרת משכורותו האמיתי מנושיי החייב, כאשר החייב הרוויח בפועל יותר מאשר הוצהר ודיווח לרשויות המס. עוד נקבע כי הפנייה של החייב להליך של חדלות פירעון בוצעה באופן מתוכנן ומחושב בטרם מכירת נכסי החייב ולא כ"מוצא אחרון" ולאור חדלות פירעון כנה ואמיתית – וזאת כפי שצפה החייב את התרחיש ועיגן זאת בהסכם עם צד שלישי כאמור דלעיל.

נקבע כי החייב פעל בחוסר תום לב הן בשלב של יצירת החובות והן בשלב של ניהול הליך פשיטת הרגל, ועל כן, בית המשפט העליון דחה את ערעורו של החייב, אישר את ביטול הליך חדלות הפירעון, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי וחייב את החייב בהוצאות.

פסק הדין ניתן על ידי כבוד נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, כבוד השופטת דפנה ברק-ארז וכבוד השופט דוד מינץ.

לפסק הדין המלא, לחצו כאן – ע"א 6892/18 עמוס אמיר רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד